Skip to content

ריפוי בעזרת תפילה רטרואקטיבית: האם נשברו חוקי הפיסיקה?

10/10/2010

מאת: דפנה שיזף

תמונת אילוסטרציהבתיבת הדוא"ל שלי הופיעה הודעה מידידי אפי בנושא: "אה?!?!". בפנים היה קישור,ללא הסבר, למאמר הזה, מאת פרופ' לאונרד ליבוביץ מאוניברסיטת תל-אביב, שפורסם בשנת 2001  ב- British Medical Journal הנחשב.

לקח לי שתי קריאות להבין על מה המאמר מדבר. בקריאה ראשונה הבנתי שפרופ' ליבוביץ' מתאר מחקר קליני המוכיח (לכאורה) את יעילותן של תפילות קצרות להחלמה, שנאמרו שלא בנוכחות החולה ושלא בידיעתו, בקיצור משך האישפוז של חולים בהרעלת דם (Blood Stream Infection).

רק בקריאה השניה הבנתי שהתפילות היו רטרואקטיביות (נערכו לאחר מעשה).

לשם ביצוע המחקר קובצו שמות כל החולים שאושפזו עקב הרעלת דם בביה"ח בילינסון בין השנים 1990-1996 והוגרלו לשתי קבוצות שוות. רק עבור אחת הקבוצות נאמרה תפילה קצרה לבריאות והחלמה, והקבוצה השניה היתה קבוצת ביקורת. מכיוון שהמחקר נערך 4-10  שנים לאחר האישפוז הוא בוצע באופן אוטומטי בסמיות כפולה. בניתוח התוצאות נעשה שימוש במבחנים סטטיסטיים סטנדרטיים להשוואת הקבוצות בפרמטרים: תמותה, משך אישפוז ומשך הזמן שבו לקו החולים בחום גבוה. יש לציין שהפילוג של גורמי הסיכון המובילים למוות נמצא דומה בין שתי הקבוצות.

פרופסור ליבוביץ' אינו הראשון שהעלה את הטענה שתפילות (שלא בנוכחות החולה) יכולות לעזור בריפוי, אך מכיוון שלטענתו אין אנו יכולים לקבוע אפריורית שהזמן הוא לינארי או שאלוהים מוגבל על ידי הזמן, הרי גם תפילות שנים לאחר האשפוז יכולות להועיל. זאת היתה ההיפותזה של המחקר.

מניתוח תוצאות הניסוי לא נמצא הבדל מובהק בתמותה בין שתי הקבוצות, אך נמצא כי משך האישפוז ומשך הזמן שבו לקו החולים בחום גבוה היו נמוכים באופן מובהק עבור "קבוצת התפילה" ביחס לביקורת. מכאן, מסקנת המחקר היתה שתפילה רטרואקטיבית אכן יעילה בטיפול בהרעלת דם. מכיוון שעלות הטיפול נמוכה ואין ככל הנראה תופעות לוואי, יש לשקול תפילות כטיפול קליני במחלה. כמו כן, הומלץ לבצע עוד מחקרים העשויים להוכיח את יעילות השיטה בטיפול במחלות נוספות ולשפוך אור על מנגנון הפעולה.

האם המחקר הפריך את חוקי הפיסיקה, כפי שהם מובנים לנו כיום? האם הוא הוכיח את קיום אלוהים? האם לאלוהים יש דלוריאן, או רק תא טלפון? מה היתה מטרתו של המחקר? האזרו בסבלנות והמשיכו לקרא.

המחקר זכה לתגובות משלושה סוגים: אלו שראו במחקר הוכחה לקיום אלוהים, אלו שהצביעו על בעיות אלו ואחרות בסטטיסטיקה ובניתוח הנתונים ואלו שפשוט לא האמינו לאף מלה.

לאחר זמן מה פרסם החוקר, פרופ' ליבוביץ', תגובה, ובה הסביר שהמטרה האמיתית של המחקר היתה לפתוח דיון בשאלה: האם היית אתה מאמין במחקר שהמתודולוגיה שלו נראית נכונה,  אך הוא בודק רעיון שהוא לחלוטין מחוץ למודל העולם הפיסיקלי המוכר לנו – כמו השפעת תפילה רטרואקטיבית. לטענתו יש שלוש דרכים להתמודד עם השאלה:

  1. לקבל את תוצאות המחקר, מה שמחייב אותנו לשנות את המדע ומסבך אותנו בפרדוקסים של מסע בזמן.
  2. לחפש טעויות במתודולוגיה (למשל העובדה שמשך האישפוז ומשך הזמן שבו לקו החולים בחום גבוה קשורים זה בזה). אך הרי נוכל לבצע מחקר עם מתודולוגיה משופרת ונחזור לבעיה המקורית.
  3. לשלול מראש את ההנחה שאנו יכולים לבחון בשיטות אמפיריות שאלות מחוץ למודל העולם הפיסיקלי המוכר לנו. במונחים סטטיסטיים, אם סבירות ההנחה שנבדקת במחקר היא אפסית, תוצאות המחקר לא ישנו את סבירותה ולכן הבדיקה אינה צריכה להתבצע; מכאן שתוצאות המחקר הזה אינן תקפות, זאת למרות שפרטי המחקר והניתוח היו נכונים.

ב"רפואה מבוססת ראיות" (Evidence Based Medicine) שהיא הגישה השלטת היום ברפואה המדעית, הניסוי הקליני המבוקר הוא הכלי הראשון במעלה לקביעת יעילות של טיפולים. ליבוביץ' מציג במאמר את השאלה עד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת בביטחון שלנו בתוצאות ניסוי קליני, כאשר הוא בודק שיטת טיפול שהמדע שמאחוריה מפוקפק.

השאלה הזאת קשורה לאחת השאלות הבסיסיות ביותר בפילוסופיה של המדע, שאלת הקשר בין ממצאים אמפיריים לתאוריה מדעית. ברמה יותר מעשית, השאלה הזאת קשורה לבחירה של שיטות ניתוח סטטיסטי. ישנה שיטת הסקה סטטיסטית – השיטה הבייזיאנית – הלוקחת בחשבון את ההסתברות אפריורי (ההסתברויות לנכונות ההנחות לפני שנעשה הניסוי); אבל מי שטוען שיש להשתמש בשיטה הזאת, צריך להסביר בין השאר איך להעריך את ההסתברויות האלה. היריעה קצרה (והידע שלי מועט) מלעסוק בשאלה הזאת כאן, אבל למי שקורא אנגלית (ורוצה להשקיע), מומלץ לקרוא את סדרת הפוסטים של קימבל אטווד בבלוג "רפואה מבוססת מדע" על הסקה בייזיאנית (1234).

אולי תרצו לדעת, שלא חסרו מי שלא מיהרו לפסול את האופציה הראשונה, והמחקר הזה מצוטט לעתים קרובות הן כראייה ליעילות של תפילה לריפוי, והן כדוגמה לאופן המוגבל שבו אנחנו תופסים את העולם הפיזיקלי. ה-BMJ עצמו פרסם ב-2003 מאמר שטוען בדיוק את זה.

(הפוסט נכתב במשותף עם אורן שעיה).
מודעות פרסומת

From → בריאות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: